העידן הדיגיטלי בו אנו חיים כיום, במאה העשרים ואחת, הוא מבחינות רבות עידן של זרימה חסרת תקדים של מידע אשר עשוי להקנות כוח ויכולת השפעה גם למיליארדי אנשים אשר בעבר היו נטולי יכולות שכאלו לחלוטין, אך גם עידן המתאפיין במספר בעיות ואתגרים עימם אנו מתמודדים. אחד מאותם אתגרים בא לידי ביטוי בפחדים והחששות של רבים ורבות מהאנשים כיום בכל הנוגע לאותה זרימה חסרת תקדים של מידע, וספציפית מידע אישי אודותינו אשר זורם ללא הפסקה ונאגר על ידי תאגידים שונים, כמו גם ארגונים ממשלתיים למיניהם או גורמים אחרים בעלי אינטרסים. לאור הקונפליקטים והרגשות האמביוולנטיים של רבים מאיתנו בנוגע לעידן המתאפיין בזרימה חסרת תקדים של מידע, מעניין לבחון סוגיה זו אל מול אביזרים יומיומיים הנכנסים לשימוש נרחב יותר ויותר בידי אנשים פרטיים רבים. הדוגמה בה נתמקד כאן היא זו של מצלמות דשבורד, הידועות גם כמצלמות לרכב או "מצלמות דרך" –
מצלמות רכב – מאפיינים, יתרונות, חסרונות ושאלות שעולות כתוצאה מכך
מצלמות לרכב הופיעו לראשונה בשוק הפרטי רק לפני כמה שנים ספורות, אך מאז צברו תאוצה ופופולאריות חסרת תקדים וכיום כבר ניתן למצוא אותן באינספור רכבים, הן בישראל והן בעולם כולו. עבור מי שאינו מכיר עדיין את הקונספט, הרעיון מאחורי מצלמת דשבורד הוא כי מצלמה איכותית יחסית תתעד את המתרחש בנסיעה בכל זמן בו אנו נוסעים ברכב, הן המתרחש מבעד לשמשה (כלומר – על הכביש בו אנו נוסעים) והן את המתרחש מאחור או בתוך הרכב. את מצלמת הדרך ניתן להפנות לכל אחת מהשמשות או לפנים הרכב, וכך להחליט מה בדיוק מתעדים. בנוסף לכך, רבים מפעילים מצלמת רכב גם בזמן שהרכב חונה, במטרה לתעד את המתרחש במקרה של גניבה, למשל (בחלק ממצלמות הרכב קיימת פונקציה המאפשרת למצלמה להידלק ולצלם על פי תנועה המזוהה על ידי חיישן מיוחד, כך שהמצלמה אינה צריכה לצלם במשך כל הזמן בו הרכב עומד במקום...).
היתרונות הברורים המתקבלים משימוש במצלמות לרכב הם שהפכו אותן לפופולאריות ונפוצות כל כך. יתרונות אלו כוללים, בין השאר, תיעוד מלא ו"חזק" מבחינה משפטית של מקרים כמו תאונות דרכים או עבירות תנועה לכאורה, בהן קיים ספק בנוגע לאשמת כל אחד מן הצדדים. התיעוד המתקבל מן המצלמה מסייע בקלות ליישב סכסוכים ותביעות משפטיות על רקע זה שכן מדובר בעדות מצולמת (ולכן "חזקה" כל כך מבחינה משפטית) של כל מה שאירע. בנוסף, משתמשים כאמור רבים במצלמות דרך לצורך תיעוד הדרך עצמה והנסיעה (למשל בטיולים במקומות מרהיבים, נסיעות משפחתיות שרוצים לתעד ועוד), כמו גם כאמצעי לשמירה על הרכב בזמן שהוא חונה.
עד כאן היתרונות. מה בנודע לחסרונות? ובכן, זו כבר שאלה אשר התשובה עליה תלויה בעיקר במי ששואלים. בהקשר בו אנו עוסקים כאן, זה של החשש הנפוץ ומתרחב בנוגע לסוגיות שונות של שמירה על פרטיות והאופן בו נעשה שימוש במידע הרב הנצבר עלינו כיום, ניתן אולי להביע חשש מהעובדה כי אנו בעצם מכניסים לרכב הפרטי שלנו אמצעי תיעוד המצלם ללא הפסקה. בדומה למכשירים אחרים הנכנסים אלינו לחיים ומטבעם אוספים מידע רב ויומיומי, כך גם מצלמת רכב עשויה לעורר שאלות בקרב רבים.
אך המקרה של מצלמת דשבורד שונה לחלוטין מזה של מכשירים אחרים דוגמת סמארטפון או מחשב ביתי בהם המיקרופון פתוח כל הזמן או מכשירים המקליטים ללא הפסקה ויושבים אצלנו בתוך הבית דוגמת "אלכסה" של אמזון ומוצרים מתחרים דומים. מדובר בכמה הבדלים משמעותיים עיקריים אשר הופכים את המקרה של מצלמות דשבורד לפשוט הרבה יותר ומפחיד הרבה פחות – למשל, במקרה של מצלמות רכב מדובר באביזר אשר אינו מחובר אוטומאטית לאינטרנט ואינו מעביר את המידע שלנו לגורמים אחרים (דוגמת האופן בו אלכסה" מעבירה מידע ללא הפסקה לאמזון, או אפליקציות מסוימות בסלולרי אשר מעבירות מידע אודותינו לחברות מסחריות שונות), אלא נשמר והופך זמין אך ורק עבורנו או לשימושנו. בנוסף, מצלמת רכב אינה מתעדת אותנו, אלא את הכביש עליו אנו נוסעים. ייעודה אינו לצלם אותנו כלל, אלא את הדרך שאנו עוברים עם הרכב, כך שמדובר אמנם במידע אודותינו (לאן נסענו וכד') אך לא בתמונות שלנו ולא במידע הזמין לגורמים אחרים מלבדנו, ולכן לא מדובר כאן במעקב פוטנציאלי.
ושלישית, מצלמת דשבורד מציעה לנו תמורה ממשית וגבוהה ביותר עבור ה"זכות" לצלם מתוך הרכב שלנו. היא מציעה לנו כאמור תיעוד משפטי קביל המשמש להסדרת תביעות ויכול לחסוך לנו הרבה מאוד כסף ואשמה משפטית במידה וקורה משהו. זה לא ניתן לומר בנוגע למרבית האפליקציות והגאדג'טים למיניהם אשר אוספים עלינו מידע בקצב מסחרר, אך במקרים רבים מציעים בתמורה לא יותר מאשר בידור רגעי וכד'...