במהלך חמש השנים האחרונות נכנסו מצלמות דשבורד (מצלמות רכב) למיניהן לשימוש מוגבר בארץ ובמרבית העולם המערבי. למעשה, אם תביטו לרכב שלצדכם בפעם הבאה שאתם עוצרים ברמזור, קיים סיכוי לא רע שהוא יהיה מצויד במצלמת דשבורד שכזו, מצלמה המתעדת את כל מה שמתרחש בזמן הנהיגה ברכב (ובמקרים מסוימים, גם כאשר הוא חונה...). כחלק מהמגמה הטכנולוגית של העשור או שניים האחרונים הכוללת שימוש הולך ומתרחב בגאדג'טים אלקטרוניים ובמצלמות אשר הולכות ומשתכללות מצד אחד, והופכות זולות יותר מצד שני, גם עולם הרכב זכה לחידוש משלו בדמות כניסתן של מצלמות הדשבורד לתפוצה נרחבת. בעוד עבור רבים מדובר עדיין בקונספט חדש ולא לגמרי מוכר, מיליונים כבר משתמשים בו מזה כמה שנים ונהנים מהיתרונות שיש למצלמות אלו להציע. בהתחשב ביתרונות מרכזיים אלו, ניתן כבר לשאול – כמה כסף (ועגמת נפש) חסכו מצלמות אלו עד כה?
ביטול דוחות בלתי מוצדקים וקביעת האשמה בתאונות דרכים – מצלמה לרכב
השאלה בדבר היקפו של החיסכון הכספי העצום הנובע מהשימוש הנרחב במצלמות לרכב נובעת בראש ובראשונה מהיישומים המרכזיים והעיקריים של מצלמות לרכב, אותם יישומים בגינם הן הפכו פופולאריות ונפוצות כל כך בפרק זמן קצר כל כך. שניים מאותם יישומים מרכזיים הם האפשרות לקבוע בצורה אמינה ביותר על מי מוטלת האחריות במקרים של תאונות דרכים שונות, והאפשרות להכריע בדבר דוחות תנועה בלתי צודקים שנותנת משטרת התנועה לנהגים על לא עוול בכפם.
נתחיל מהיישום הראשון שהזכרנו – קביעה אמינה של האחריות לתאונות דרכים. במרבית התאונות, המעורבים בתאונה אינם זוכרים בצורה מושלמת ובהירה (ובטח שלא אובייקטיבית) מה בדיוק אירע בשניות שקדמו לתאונה עצמה. במקרים רבים זה הופך את קביעת האחראים לתאונה (אשר לכן צריכים גם לשאת בנטל הכלכלי) למורכבת ומסובכת במיוחד, כאשר במקרים רבים לא מתקבלת הכרעה חד משמעית, או שמתקבלת הכרעה בלתי צודקת (לטענת חלק מהצדדים המעורבים בתאונה, כמובן). לבעיה זו נותנות מצלמות הדשבורד מענה כמעט אולטימטיבי – הן מתעדות את מה שמתרחש מנקודת המבט של הנהג עצמו, ומספקות תיעוד מצולם של התאונה – סוג העדות החזק והוודאי ביותר הקיים כיום. כך, אנשים אשר התאונה לא אירעה באשמתם אך אינם בטוחים מה בדיוק אירע שם, כמו גם כאלו המואשמים על לא עוול בכפם באחריות לתאונה אך בעבר לא יכולים היו להוכיח את חפותם, יכולים כיום ליהנות מתיעוד מצולם אשר יזכה אותם כליל. זיכוי זה משמעותו, בין השאר, גם חיסכון כספי עצום, שכן האחראים לתאונה מחויבים לרוב לפצות את יתר הנפגעים (עבור פגיעות גוף ורכוש גם יחד), וגם במקרים בהם הביטוח מכסה את הרוב עדיין מדובר בהוצאה בלתי מבוטלת ממספר בחינות חשובות (התייקרות פרמיית הביטוח, השתתפות עצמית, מקרים בהם הביטוח אינו מכסה וכד').
ומה בנוגע ליישום השני? זה של מניעת קבלת דוחות בלתי מוצדקים? כיום, בעידן המצלמות בכלל ומצלמות הרכב בפרט, הולכת ונחשפת התמונה האמיתית בנוגע לדוחות תנועה, ומספר הדוחות הבלתי מוצדקים הניתנים לנהגים. הן בגין תקלות במערכות הממוחשבות של המשטרה ומוסדות מדינה רלבנטיים אחרים והן בגין טעויות אנוש וגורמים שונים נוספים, מדי שנה ניתנים אינספור דוחות בלתי מוצדקים לנהגים שונים. אלו מביניהם המחזיקים מצלמת דשבורד ברכב יכולים פעמים רבות להוכיח את חפותם, ולזכות את עצמם לחלוטין מהדוחות הכבדים אשר הוטלו עליהם על לא עוול בכפם. במקרים מסוימים יכולים אותם נהגים אף לתבוע את המשטרה או גורמים נוספים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, כמו גם ההוצאות השונות להן נדרשו בגלל העמידה למשפט בגין עבירת תנועה. כך, מוצאים עצמם נהגים רבים מדי שנה עם עדויות מצולמות התומכות בטענותיהם כי הדוחות שקיבלו היו דוחות שקריים, ועדויות אלו כאמור זוכות למעמד מיוחד בבתי המשפט בגין היותן עדויות אמינות ביותר.
אז כמה כסף חסכנו בינתיים?
לאחר שהבנו מעט יותר לעומק את הסיבות העיקריות בגינן מעדיפים נהגים רבים כל כך לאבזר את רכביהם במצלמות דשבורד, ניתן לשאול שוב את השאלה – כמה כסף כבר נחסך בזכותן של מצלמות אלו, במהלך השנים הספורות בהן הן נמצאות בתפוצה נרחבת?
קשה כמובן להעריך במדויק את הסכומים הללו, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בתופעה עולמית, ולא בחידוש הייחודי לישראל בלבד.
בכל רחבי העולם ניתן להצביע על כמויות עצומות של דוחות אשר שונו או בוטלו בעקבות השימוש במצלמות רכב לצורך סתירת הטענות של הרשויות, כמו גם במספר בלתי מבוטל של תאונות אשר הוסדרו באמצעות השימוש בצילומים מהתאונה. כל תאונה כזו עשויה לכלול הוצאות בגובה עשרות אלפי דולרים, אשר עכשיו מוטלות על מי שבאמת מחזיק באחריות לתאונה. בסיכומו של דבר, החיסכון עד כה הוא עצום, וצפוי רק ללכת ולצמוח במהירות ככל שיחלוף הזמן.